ריבוי ההזדמנויות להשקיע בנכסי נדל"ן בחו"ל מעלה הרבה סוגיות.
היום נעסוק בסוגיית השותף המקומי.
השקעה בחו"ל, לא משנה באיזה תחום, מתאפיינת בנחיתות ביכולת השליטה על ההשקעה והניהול שלה, לעומת השקעות בישראל.
הדרכים להתמודד עם נחיתות זו הן מגוונות, החל ממצב שבו המשקיע עובר בפועל לחו"ל, על מנת לצמצם את הנחיתות (שעדיין נשארת כי הוא יפעל בסביבה פחות מוכרת לו), ועד מצב שבו המשקיע שוכר גורם מקומי שיפקח וינהל את השקעתו.
יחד עם זאת, הרבה משקיעים מאמינים שהדרך היעילה ביותר, היא התקשרות עם שותף מקומי. הסיבה לכך היא ששותף מקומי, בעצם היותו שותף, חשוף לאותם סיכונים כמו המשקיע ובנוסף, עצם היותו מקומי, תאפשר לו לפעול כפי שהמשקיע היה פועל בישראל.
אלא שברוב המקרים הכותרת "שותף מקומי" היא רק כותרת. שותף מקומי בדרך כלל יבקש פיצוי עבור ניהול ההשקעה עבור השותף הזר. שותף מקומי בדרך כלל ינהל גם השקעות אחרות עבור אחרים או עבור עצמו. שותף מקומי הוא שותף ולא תמיד שותפים רואים הכל עין בעין והניהול הוא בידי השותף המקומי.
מה שאני מתכוון הוא שברוב המקרים, למרות ההנחה התיאורטית של יעילות השותף המקומי, יש הרבה מאד ניגוד עניינים בין השותף המקומי והשותף הזר. לכן אחד המפתחות החשובים להצלחת השקעה בחו"ל היא בחירה נכונה של שותף מקומי.
לצערי, אמירה זו היא תיאורטית לרוב המשקיעים שאינם משקיעים מקצועיים. לא זו בלבד אלא שלאחרונה קראתי על משקיעי קרן שאבדו את כספם כתוצאה מהתקשרות עם שותף מקומי מפוקפק. בהנחה שמנהלי הקרן הם משקיעים מקצועיים, אזי גם בזה אין חסינות.
לכן, אם בחרתם להשקיע בחו"ל ואתם חושבים לעשות זאת באמצעות שותף מקומי, תוודאו שיש לכם קשר טוב עם השותף עוד לפני ההשקעה, ותבדקו את יכולותיו לנהל את ההשקעה.
בן הדוד מחו"ל זה טוב אבל לא בהכרח מספיק.