כשקראתי שמשרד המשפטים רוצה לבטל את בחינות ההסמכה למתווכי נדל"ן, אמרתי לעצמי שאני חייב להבין מה עומד מאחורי זה.
אני מניח שדעתי בנושא כבר מובנת מהמשפט הראשון.
כרגיל, אני לא מסתפק בכתבות בעיתונים והחלטתי לקרוא את דו"ח ההמלצה המלא של משרד המשפטים.
לא אפרט את דעתי על הדו"ח, אבל אתייחס למספר נקודות:
1. המוטיב של המשרד היה בחינת האיזון בין חופש העיסוק (כלומר לאפשר לכל אחד יכול להיות מתווך נדל"ן) ובין הסיכונים שיכולים להיגרם מפעילותם של מתווכים ללא הכשרה בדוקה. כך קובע המשרד במסקנתו: " הסיכון ממעורבותו של מתווך בעסקת מכר במקרקעין יד שניה או בעסקת שכירות אינו מצדיק הגבלת חופש העיסוק באמצעות רישיון".
2. המשרד מזכיר כלאחר יד שני מצבים שלדעתו מעוררים קושי וצריך להתייחס אליהם, אך אינו קובע כיצד. האחד – מתווך שמייצג את שני הצדדים, שהוא קובע שזו תופעה נפוצה שצריך לשנותה. השני -הטעיות בפרסום, לדוגמא מתווך שמפרסם נכס ללא אישור מהבעלים או מתווך המפרסם נכס מבלי לציין שהוא מתווך.
3. את הבעיות המתעוררות מהתקשרויות בין מתווכים ולקוחות (ואני אוסיף "לקוחות מאולצים"), מציע המשרד להפנות לרשות להגנת הצרכן. זו רשות, שלפי דו"ח נציב תלונות הציבור לשנת 2018, הוגשו לה 15!!!! תלונות בלבד, כלומר אנו חיים בגן עדן צרכני, בו ל-9 מליון אזרחים היו רק 15 תלונות צרכניות בשנת 2018.
סיכומו של דבר: כבר היום (וגם בעבר) קיימת בדרך כלל בעיית אמינות הדדית בין מתווכים ובין לקוחות, ללא קשר אם הם רשומים או לא. הרחבת הבעיה, באמצעות הגדלת מעגל המתווכים, לא תקל על הצרכנים, אלא תכביד עליהם.
זו אחת הסיבות שברצוני להגביר את המודעות לצורך בשירותי ליווי והדרכה (שאינם תיווך כלל וכלל), באמצעותי, או באמצעות כל אחד אחר שהוא עתיר ניסיון מוכח בתחום.
.
