לאחרונה קראתי כתבה שהתייחסה לפסק דין שעניינו ביטולה של עסקת נדלן שערורייתית שנעשתה על ידי אנשים פרטיים.

הסוגיה של ביטול העסקה בבית המשפט והאקזוטיות שלה, הדליקו לי נורות אזהרה שרב הנסתר על הנגלה.

מכיוון שאני נוטה להתייחס רק למסמכי מקור, הלכתי לקרוא את פסק הדין על 18 עמודיו ובין הכתובים מצאתי דברים מעניינים  שראוי להתייחס אליהם:

  1. הקונה היה מיוצג על ידי עורך דין בעסקת הרכישה, אז איך זה שהוציא מכתב ביטול לעסקה, יום אחד בלבד אחרי שנחתמה. מה היתה מעורבות עורך הדין בעסקה שיום לאחר חתימתה, הקונה ביקש לבטלה?
  2. הקונה עשה בדיקות טרם הקניה, אך לא את הבדיקות הנכונות ולכן הגיע למסקנה שגויה. יחד עם זאת, אנו הישראלים ממשיכים בבדיקות גם אחרי שאנחנו קונים, רק כדי לוודא שלא "יצאנו פריירים". גם כאן, הקונה הבין, בעקבות התייעצות שעשה אחרי הקניה, את טעותו ואז ניסה בדרכים שונות ומשונות לבטל את העסקה, למשל בתחילה טען שלא היתה לו כשירות בריאותית ונפשית לחתום על העסקה.
  3. במצב דברים רגיל חרטה של קונה לא תביא בהכרח לביטול העסקה. במקרה הזה למזלו של הקונה, המוכר לא פעל בתום לב ולא דיווח לקונה על מידע שהיה ידוע לו, אשר לו הקונה היה יודע אותו, אז העסקה לא היתה יוצאת לפועל.
  4. אנו רגילים לראות בחוזה מכר הצהרות של הקונה שהוא ביצע את כל הבדיקות ומצא את הנכס מתאים לו והרבה מוכרים רואים בכך משום הגנה מטענות בדיעבד. במקרה הזה התנהגות המוכרים היא שהביאה לביטל ההסכם. כלומר למרות שהקונה חתם שהוא לוקח אחריות על בדיקותיו ואין לו טענות כלפי המוכר, בפועל הצליח לטעון כנגד המוכר ולבטל את העסקה.

המסקנה היא אחת: בואו לא נסמוך על המזל (ועל המוכרים) כשאנחנו באים לרכוש דירה, כדי שלא נצטרך מזל (או את המוכרים) על מנת חס וחלילה לבטל עסקה.