עירית גבעתיים נכשלה, בנובמבר 2019, בפעם השניה במכרז שהוציאה לבניה ותפעול של חניון תת קרקעי. המכרז הוא מסוג BOT כלומר הזוכה צריך לבנות ולתפעל את החניון, אך הוא אינו הבעלים.
בנדל"ן, כשאתה לא הבעלים אז הסיכון הוא גבוה מאוד, כי אין לך את היכולת לעשות שינוי במידה והשוק משתנה.
הטיעון שעלה לכישלון המכרז הוא הקירבה שלו לתוואי של הרכבת הקלה, אשר ייתכן וישנה את הצורך במקומות החניה בעתיד.
מצד שני, ברור לכולנו שבשנים הקרובות, אם לא יותר מכך, הצורך במקומות חניה, באיזור מרכזי כל כך, הוא חיוני ביותר וכישלון המכרז הוא חדשות רעות לכולם.
לפיכך, לטעמי, הכישלון נעוץ באופן שבו בחרה העיריה להקים את החניון. בשנת 2019, כאשר אנחנו בתחילתה של מהפכה תחבורתית, הן בתחבורה הציבורית (הלוואי!!) והן בהתעצמות הרכבים האוטונומיים, אי אפשר, במיוחד כרשות ציבורית, להטיל על היזם את מלוא תוצאותיה של המהפכה האמורה.
העיריה חייבת להיות קשובה לשינויים אפשריים שישפיעו על החניון ולהיות ערוכה לשתף פעולה עם היזם לשינויים אפשריים שיכולים לחול בחניון.
סקירה קצרה שעשיתי בדברים שנכתבו בעולם, בנושא של שינוי שימוש במרתפי חניה, העלתה ממצאים מעניינים, אשר אולי נראים היום אקזוטיים, אבל כל מהפכה בתחילתה נראית כך.
בחרתי להציג שניים, השונים מאוד במהותם, כדי להמחיש שספקטרום הפתרונות יכול להיות רחב מאד:
נקודת חלוקה של מוצרים שנרכשו ברשת – הבעיה הקשה ביותר במשלוחי הקניות ברשת נקראת ה-LAST MILE, כלומר כיצד, בסופו של תהליך, המוצר יגיע לביתו של הרוכש. חניון כאמור, שאינו פעיל יותר, הנמצא במרכזה של עיר, יכול לשמש מרכז שילוח לכל העיר.
מרכזי מציאות מדומה – טכנולוגיית ה-VR ( VIRTUAL REALITY) או AR , ההולכות ומתפתחות לתחומים רבים, אינן זקוקות לדבר, למעט שטח, כי המשתתפים עוטים משקפיים המציגות להם את המציאות המדומה.חניון לא פעיל יכול לשמש כר נרחב לפעילות שכזו.
לצערי עושה רושם שמסקנת העיריה היא אחרת והיא שוקלת ביטול הקמת החניון בכלל.
חבל!!