במפגש חברים איתגרו אותי עם בעיה נדלנית.
בעלי דירה גרים בעיר מבוססת במרכז ובשטח הכלוא, בין הבניין שלהם ומספר בניני מגורים ישנים נוספים, התחילו להצטבר גרוטאות רכב וערימות פסולת. הדיירים, באופן טבעי פנו לעיריה וזו הודיעה להם שזה שטח פרטי של רשות מקרקעי ישראל ואסור לה להיכנס לשטח, כל שכן לפנות פסולת ממנו.
באופן אינסטקטיבי התגובה שלי היתה שיחזרו לעיריה על מנת שזו תפעיל סמכותה לפי חוקי העזר שלה, שכוללים בדרך כלל הוראות להסרת מפגעים (כדאי לכולם להכיר את חוק העזר הזה, הוא יכול לעזור בפיתרון של הרבה בעיות במרחב הציבורי אך גם בפרטי, והוא קיים כמעט בכל יישוב).
במחשבה שניה,החלטתי לבחון את הנתונים : שטח פרטי נטוש במרכז עיר מבוססת, סביבה של בנינים ישנים ו…פקידי עיריה שלא אומרים הכל, אלא המינימום כדי שלא יפריעו להם (חס וחלילה שעובד ציבור יעזור לציבור!) – משהו פה ממש לא מתחבר.
החלטתי לצלול לעומק העניין, כלומר לבדוק את השטח בשני המימדים שלו :
מימד הקניין, כלומר מי הבעלים ואיזה זכויות יש לו ו/או לאחרים בשטח
ומימד התכנון, כלומר איזו תכנית חלה על השטח ומה השימושים המותרים בה.
להלן הממצאים:
תכנון: לפי התכנית משנות השישים של המאה הקודמת, השטח הוא אכן שטח פרטי פתוח ומיועד לחניה לדיירי הבתים הסובבים אותו.
קניין: לפי תיקי הבתים המשותפים של הבניינים הסובבים את השטח, צריכה להופיע זיקת הנאה (נסביר את המונח בפירוט בפעם אחרת), בכל נסח טאבו של כל דירה, כדלקמן: "נהנית מזכות שימוש ומעבר ברגל וברכב על גבי החלקה האמורה..".
במילים אחרות, מצאנו כ-50 חניות מתחת לבית, שזכות השימוש בהם (ולא הבעלות) רשומה בטאבו על שם בעלי הדירות האמורות.
כעת הדיירים צריכים: א) לודא שאכן בנסח הטאבו של כל דירה רשומה זיקת ההנאה האמורה . ב) לממש את הזיקה באמצעות פינוי וגידור המתחם עם מחסום, למניעת מפגעים, אך בעיקר כדי להנות ממקומות חניה במרכז עיר מבוססת..
ובא לציון גואל.