הכותרת ב #גלובס מלבה את התסכול של דיירים שוכרים בארץ .
למען הסר ספק יש בעיה קשה בשוק השכירות בארץ, אבל כדאי לראות כיצד (ומתי ) מדינות אחרות הגיעו לפתרונות.
כמי שמכיר טוב את חוקי השכירות בעולם ובאירופה בפרט, חיפשתי משהו מהיר ופשוט שימחיש את הפרובוקציה בכותרת.
הדגש הוא שאירופה אינה מקשה אחת. בגרף למטה ניתן לראות באילו מדינות באירופה יש חקיקה בעד דיירים ובאיזה לא. צרפת היא אחת מ-5 המדינות עם החקיקה החזקה ביותר בעד דיירים (מתוך כ-40) ולו הגרף היה תלוי בי, הייתי מוסיף גם את גרמניה.
הסיבות לכך נעוצות באירועים היסטוריים, ובהקשר זה כדאי לציין גם את חוקי השכירות המוגנת בארה"ב, שמקורם בארה"ב של מיד אחרי מלחמת העולם השנייה. הפתרונות כללו בניה מוסדית אינטנסיבית של דיור להשכרה וחקיקה תומכת דיירים.
לצערנו, בארץ אין לא את זה ולא את זה, למרות חוק השכירות ההוגנת שחוקק לאחרונה.
לאחרונה נחשפתי לכתבה על בחור בחל"ת שחוזה השכירות שלו הסתיים והוא אינו יכול להתחיל חוזה חדש כי אין לו הכנסה קבועה. בשל חוסר מערכת תמיכה (משפחה וכד'), הוא מצא עצמו ברחוב.
בעלי דירות, לעומת שוכרים, קיבלו הקפאה בתשלומי המשכנתא שלהם וככל הנראה, גם אם ההקפאה תסתיים מוקדם מדי בשבילם, עדיין סיכון הפינוי מהדירה הוא רחוק ולו רק בשל הבטוחה (משכנתא) שיש לבנק.
הבטוחות של השוכרים הן מצומצמות הרבה יותר ואינן בנויות לכשל מתמשך של תשלומי שכירות.
נדגיש, בשוק השכירות בארץ, המאופיין בחוזים לשנה אחת, סיום חוזה ואי יכולת של השוכר לחדש השכירות או לשכור במקום אחרת, כתוצאה מהשלכות המשבר, דינה כדין פינוי שוכר באמצע השכירות בשל כשל תשלומים.
אני סבור שהיום הבעיה הקשה ביותר בשוק השכירות היא סכנת פינוי מדירות שמרחפת מעל מספר גדול מאוד של דיירים.
כמו בכל תחום אחר, גם כאן נדרשת התערבות ממשלתית, אך כולנו יודעים שהממשלה "קמצנית" ביותר כשזה מגיע לסיוע כספי ולכן כדי לפתור בעיה, שהיא אנושית במהותה, כדאי לחשוב על כיוון אחר.
להלן הצעה לפיתרון מערכתי לימי הקורונה :
1. יחול איסור מוחלט על פינוי כפוי של דייר, בין אם במהלך חוזה ובין אם בסיומו. למען הסר ספק, פינוי בהסכמה תמיד יהיה אפשרי. האיסור יחול עד להכרזה על תום משבר הקורונה.
2. חובות דמי שכירות של שוכרים, עקב כך שמשכיר לא יכל לנקוט בהליכי פינוי, ייחשבו, מבחינת דירוג הפירעון שלהם, לחובות כלפי המדינה (כמו חובות מיסים, למשל) ורשות האכיפה והגבייה (הוצאה לפועל) תטפל בגבייתם.
[כולם יודעים שלא מתעסקים עם חובות מיסים ולכן אם שוכר יוכל לשלם אז הוא ישלם ולא יסתכן בהליך גביה קשוח].
[מהלך זה הוא במקום מתן ערבות מדינה לחובות אלו, אשר אין סיכוי שתינתן, אז לפחות שתהיה אחריות וקדימות בגבייה]
3. יוקם מרכז גישור ממשלתי, לאחר המשבר, כשאין לחץ מיידי והבעיה היא רק כספית ולא אנושית (כלומר אנשים לא נזרקו לרחוב), שתפקידו יהיה לחלק את החזר החוב שנוצר, בין הממשלה ובין השוכר (על בסיס העיקרון שזכות הדיור היא זכות בסיסית, ועל המדינה לספק דיור למי שידו אינה משגת). כל מקרה ייבדק באופן פרטני.
אפשר להניח שמהר מאד יתפתחו כללים ונהלים והגישור ברוב המקרים יהיה טכני ומהיר.
4. משכירים, שתקבולי השכירות נועדו לתשלום המשכנתא שלהם, יוכלו להקפיא את תשלומי המשכנתא, לכל אותה תקופה, לפי אותם עקרונות שיחולו על השוכרים. משכיר שדמי השכירות משמשים אותו למטרה אחרת (פנסיה וכד'), יוכל לקבל משכנתא בהליך מהיר, למימון צרכיו הכספיים.
[כל משכיר, או שיש לו משכנתא, שהוא צריך להחזיר, או שאין לו ואז יוכל לקחת אחת לצורך זה. בכל מקרה יקבל כיסוי כספי לשימוש שהיה עושה בדמי השכירות, אם היה מקבל אותם]
ההצעה נראית לכאורה מהפכנית וקשה לעיכול, אבל מי שיתעמק בבעיה ובמצבם של הצדדים (שוכר, משכיר וממשלה) ימצא שיש כאן איזון סביר בין משכיר ושוכר, כאשר ההתערבות הממשלתית נדחית למועד נוח יותר וכשלון התשלומים (של השוכר והמשכיר, בנסיבות העניין) אינו גורר אחריו צעדים בלתי אנושיים של זריקת אנשים לרחוב.